פסק-דין בתיק ע"פ 5944/13

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם), מיום 7.7.2013, בת"פ 50384-10-10.

רקע

1.        המערער, סראעיה סלמאן, תושב ישראל (להלן: סלמאן), הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע לשוד מזוין לפי סעיף 402 בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). סלמאן הודה בסיוע לשוד שבוצע כלפי נהג מונית (להלן: המתלונן) בראשית שנת 2008, בכך שדיבר בעברית עם המתלונן וסיכם שייקח אותו ואת אמג'ד עמראן (להלן: אמג'ד) לגוש עציון ואף הציג למתלונן את תעודת הזהות שלו, כשהוא מודע לכך שאמג'ד מחזיק בתעודת זהות ישראלית מזויפת. על פי האמור בכתב האישום סלמאן הבחין במברג שהחזיק אמג'ד בידו ואמר למתלונן שהוא הולך להביא כסף כדי לשלם על הנסיעה מבלי שהייתה לו כל כוונה לעשות כן. סלמאן הלך לביתו שבחלחול ואילו אמג'ד נותר עם המתלונן ושדד ממנו את המונית באיומי מברג אותו הצמיד לצווארו של המתלונן.

2.        כתב האישום נגד סלמאן הוגש בחודש אוקטובר שנת 2010, למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע שבביצועו הודה. ההליכים בתיק שהתנהלו בעבר לפני הרכב אחר הותלו פעמיים במהלך שנת 2011 וחודשו בחודש נובמבר שנת 2011 עם איתורו של סלמאן. הקושי באיתור נבע בין היתר מהעובדה שסלמאן מתגורר בשנים האחרונות עם משפחתו בחלחול באזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית.

3.        על אמג'ד, מבצע השוד, נגזרו בבית הדין הצבאי ביהודה שלוש שנות מאסר בפועל. העונש הושת בהסכמת הצדדים במסגרת הסדר טיעון. התביעה הצבאית הסכימה לבקש מבית המשפט להשית עונש זה בהתחשב בהודאתו של אמג'ד ובקשיים הראייתיים שהתעוררו בתיק, בין השאר, בקשר לזימון עדים למסור עדותם בבית המשפט.

גזר הדין

4.        בטרם גזירת הדין בחן בית המשפט המחוזי את נסיבות חייו של סלמאן: סלמאן בן 28, רווק. בן לשבט הבדואי אבו-ג'ויעד מדרום הארץ. עובר לאירוע גר עם משפחתו, לסירוגין, בחלחול ליד חברון ובכפר ערערה בדרום הארץ. בית המשפט ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה שסלמאן גדל במשפחה מרובת ילדים בצל מצוקה ועוני ובתנאי עזובה פיזית ורגשית, וכי מאז היותו ילד נאלץ לעבוד ולא השתלב כלל במסגרות לימוד. עוד ציין בית המשפט כי סלמאן נטל אחריות חלקית לביצוע העבירה והביע חרטה על מעשיו. סלמאן אף הביע תחושות כאב על ריחוקו ממשפחתו וציין כי מאז מעצרו לא יצרו עימו בני משפחתו כל קשר מלבד אח אחד. בית המשפט הוסיף כי שירות המבחן המליץ להטיל על סלמאן עונש מוחשי ומציב גבולות של מאסר בפועל לתקופה קצרה.

5.        בית המשפט המחוזי הוסיף כי התופעה של מעשי שוד כלפי נהגי מוניות הפכה לדאבון הלב לנפוצה ומדאיגה, וכי היא מעמידה בסיכון את נהגי המוניות המחויבים על פי דין לתת שירות לכל נוסע. בית המשפט ציין כי בית המשפט העליון עמד על הצורך בהחמרה בענישה בעבירות של מעשי שוד המכוונים נגד נהגי מוניות, וקבע כי נוכח הצורך בהרתעה מפני מעשי שוד בכלל ומעשי שוד המכוונים כלפי נהגי מוניות בפרט, מן הראוי להשית בגין עבירות אלו מאסר ממושך, הן כלפי מבצעי השוד והן כלפי מי שמסייעים לביצועם. בית המשפט הוסיף כי בדרך כלל יש לתת משקל יתר לאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני הנסיבות האישיות של הנאשם ושיקומו.

6.        בית המשפט המחוזי התייחס לתיקון 113 לחוק העונשין בקובעו את מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע סלמאן. בית המשפט קבע כי נסיבות ביצוע השוד הן חמורות ומצויות ברף חומרה יחסית גבוה שכן השוד בוצע בעקבות תכנון מוקדם ואגב שימוש בנשק קר: סלמאן יצא יחד עם אמג'ד לביצוע התכנית העבריינית, נטל חלק פעיל ביצירת מצג השווא כלפי המתלונן בדבר מטרת הנסיעה ויעדה, כשהוא מודע לכך שאמג'ד הצטייד בנשק קר לצורך ביצוע השוד. בית המשפט קבע כי סלמאן יצר את התנאים שהובילו את המתלונן למלכודת שנטמנה לו והתלווה לנסיעה שבסיומה נשדד המתלונן. בכך, קבע בית המשפט, תרם סלמאן תרומה של ממש כמסייע לביצוע השוד על ידי אמג'ד. בית המשפט קבע כי בהתחשב בעקרון ההלימה, בעוצמת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, בנסיבות ביצוע העבירה וברמת הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, מתחם הענישה ההולם בגין עבירת השוד הוא בין ארבע לשמונה שנות מאסר והמתחם ההולם לעבירת הסיוע לשוד בה הורשע סלמאן, נע בין עשרים חודשי מאסר לארבע שנות מאסר.

7.        בית המשפט המחוזי קבע כי בגזירת העונש המתאים יש להביא בחשבון לקולא את הודאתו של סלמאן, את החרטה שהביע על מעשיו, את העובדה שמדובר בהרשעתו הראשונה והיחידה ואת נסיבות חייו הקשות והמורכבות. בית המשפט התחשב גם בכך שאמג'ד נשפט בבית דין צבאי וכי התביעה הגיעה להסדר טיעון עקב קשיים ראייתיים הנוגעים לזימון עדים, בעוד שבמשפטו של סלמאן לא התעוררו קשיים ראייתייים שכן הוא הודה בחקירתו במשטרה בחלקו באירוע. בית המשפט התחשב גם בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, למעלה מחמש שנים וחצי, אך קבע שיש לזקוף לחובתו של סלמאן את העיכוב בניהול ההליך המשפטי הקודם שכן הוא לא התייצב לדיונים. בהתחשב בכל האמור קבע בית המשפט כי העונש אמור להיות קרוב לרף התחתון של מתחם הענישה ההולם, וכי על כך הסכימה גם המאשימה. לכן דן את סלמאן לעשרים חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו - 3.5.2013 ולשישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע.

           על חומרת העונש הגיש סלמאן את הערעור שלפנינו.

טענות סלמאן

8.        סלמאן טוען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעת מתחם העונש ההולם. לדעתו, מתחם העונש שנקבע מחמיר יתר על המידה, לפחות ברף התחתון שלו, ואינו משקלל נכונה את מכלול השיקולים הנדרשים: העבירה בה הורשע; יחס האשמה בינו לבין המבצע העיקרי וחלקו השולי באירוע. סלמאן טוען כי אפשר שהשוד היה מתרחש אף ללא עזרתו. מאחר שחלקו בהשתלשלות האירועים היה קטן ביותר הייתה הצדקה, לטענתו, לקבוע מתחם עונש הולם מקל באופן משמעותי. לדברי סלמאן, בית המשפט לא נתן משקל ראוי למידת ההשפעה של אמג'ד עליו. סלמאן מוסיף כי העובדה שהוא נגרר אחרי אמג'ד באה לידי ביטוי גם בהערכה של קצינת המבחן, שלפיה הוא חשש מעימות עם אמג'ד, בין היתר, נוכח "נתוניו האישיים המבטאים חולשה וחוסר ביטחון".

9.        סלמאן מוסיף כי תיקון 113 לחוק העונשין לא ביטל את עקרון אחידות הענישה וכי יש לעקרון זה עדיפות. עוד טוען סלמאן כי מאז תיקון 113 לחוק העונשין שיקולי הרתעה אינם רלוונטיים לצורך קביעת מתחם העונש ההולם והם יכולים לשמש רק לקביעת מידת העונש בגדרי מתחם העונש. לטענת סלמאן, החמרה בעונש מטעמי הרתעת הרבים פסולה מוסרית, לכן, לדעתו, יש לקבוע מתחם עונש מקל יותר ול5 מטעם זה בלבד. לדעת סלמאן, העובדה שאמג'ד קיבל עונש מאסר של שלוש שנים מצדיקה הקלה בעונשו. סלמאן מזכיר כי הצדדים הסכימו שהעונש המתאים צריך להיות ברף התחתון של מתחם העונש ההולם וזאת בשל גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות, העדר עבר פלילי וכן בשל חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. לכן, לדבריו, אם תתקבל טענתו נגד קביעת מתחם הענישה, המשמעות היא שיש להקל בעונשו.

טענות המשיבה

10.      באת-כוח המדינה מבקשת לדחות את הערעור. לדבריה, בניגוד לטענות סלמאן, שיקול ההרתעה לא נבחן בגזר הדין במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, אלא צוין כשיקול כללי בלבד. כן נטען כי בית המשפט המחוזי היה ער לכך שסלמאן נגרר אחרי אמג'ד בביצוע העבירה וכי עובדה זו באה לידי ביטוי בקביעת עונש נמוך בתוך מתחם העונש ההולם. לעמדתה, מתחם העונש שנקבע אינו חמור ועולה בקנה אחד עם מידת הענישה, שכן הוא לוקח בחשבון את חלקו של סלמאן בסיוע לאמג'ד אשר לדבריה, לא היה שולי אלא מהותי: לולא ניגש סלמאן לשלב הראשון של ביצוע העבירה והשתמש בידע שלו בשפה העברית, המתלונן לא  היה לוקח אותם לנסיעה שבה נשדד.

דיון והכרעה

11.      דין הערעור להידחות. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת כעניין שבשגרה בחומרת העונש שהטילה הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים בלבד (למשל: ע"פ 897/12 סלהב נ' מדינת ישראל, פסקה 46 (30.7.2012)). במקרה דנא לא מצאתי כי טענות סלמאן מצדיקות התערבות בעונש שנגזר עליו. אפרט להלן את נימוקיי.